"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: "
בשבת שלפני ראש-השנה קוראים תמיד את פרשת ניצבים, שבה כורת הקב"ה ברית עם כל עם-ישראל: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם... עד שואב מימיך, לעברך בברית ה'".
הפרשה נפתחת בעניין האחדות, שהיא הכנה עיקרית לקראת ראש-השנה. על הפסוק: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" נאמר, ש"היום" רומז לראש-השנה, יום-הדין הגדול, ועם-ישראל ניגש לדין בתחושה של "ניצבים", בעמידה בטוחה, וזאת משום שהם בבחינת "כולכם" - מאוחדים ומלוכדים.
שבת זו שונה מכל שבת הקודמת לראש-חודש, שכן בעוד בכל שבת שלפני ראש-חודש מברכים את החודש החדש, הרי בשבת זו אין מברכים את חודש תשרי. את סיבת הדבר ביאר האדמו"ר הזקן, בעל התניא, בשם רבו, המגיד ממזריטש (ששמע זאת מהבעש"ט): "החודש השביעי, שהוא החודש הראשון לחודשי השנה, הקב"ה בעצמו מברכו בשבת-מברכים, שהיא השבת האחרונה של חודש אלול; ובכוח זה מברכים ישראל את החודשים אחת-עשרה פעמים בשנה".
ומהי הברכה? ובכן, הברכה מופיעה בתחילת פרשת ניצבים, שנקראת תמיד בשבת האחרונה של השנה. הקב"ה אומר לעם-ישראל: "אתם ניצבים היום כולכם". "היום" זהו ראש-השנה, יום-הדין, ובו "אתם ניצבים", בעמידה איתנה - קיימים ועומדים, כלומר, "זוכים בדין".
'אתם' אותיות - 'אמת'.
ברכה זו היא ברכה כוללת, ומיד אחרי הכלל באים הפרטים: "ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם... מחוטב עציך עד שואב מימיך". לאחר הברכה הראשונה והכוללת, מפרטת התורה את כל עשרת הסוגים שבעם ישראל, אשר כולם מקבלים את הברכה המיוחדת הדרושה להם. כל הברכות הללו מיועדות לתכלית אחת – "לעברך בברית ה' אלוקיך". כריתת ברית ענינה ביטוי של התאחדות, כאשר שניים כורתים ברית ביניהם נעשים הם כמציאות אחת. כזו צריכה להיות ההתקשרות של עם ישראל לקב"ה - אנו והבורא הם דבר אחד.
לקראת סוף הפרשה מוזכר משפט מאוד ידוע וחשוב שהוא אבן דרך, כלי, ובעצם סוד העבודה וההגשמה בפועל בשבילנו.
"כי המצווה הזאת" (לשון צוותא וחיבור) מה שהבורא מבקש להזכיר לנו האחדות שלנו עם עצמנו, ביננו לבין עצמנו, הסביבה ועם הבורא, "לא נפלאת היא ממך" - לא דבר מופלא ונסתם ומוסתר "ולא רחוקה היא" ... "לא בשמים היא" לא צריך לעופף ולעלות לשמים (עם כל מה שזה אומר לכם :) "ולא מעבר לים" .... "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" !
האחדות הזאת , ואני מתכוון גם לאחדות הפנימית היא קרובה.... כל כך קרובה עד שנכתבה ממש כאן מתחת לאף שלנו,
בשלושת הכוחות / הלבושים במציאות שלנו :דיבור (בפיך) מחשבה (בלבבך) לעשותו מעשה (לעשותו). כאן בעולם העשיה!!!
פרשת וילך הצמודה, מכינה אותנו ללכת ולעשות שינויים לטובה.
הליכה, מצביעה על עשייה. והעשייה שלנו, היא דבר חשוב. ההדגשה היא ללכת, לעזוב את המצב הקודם ולצעוד למציאות אחרת ולשנה חדשה טובה יותר מקודמתה.
וזה אחד ההסברים לחיבור של 'ניצבים-וילך'.
בספרים, בני אדם נקראים 'מהלכים' שהולכים מחיל אל חיל ועולים מדרגא לדרגא. זוהי זכות הבחירה החופשית שלנו "ובחרת בחיים.. "
יש לנו את הכלים, לאחד מחשבה דיבור ומעשה לשלמות אחת וזו היא הברית שהבורא עושה איתנו כאן,
אחדות פנימית וחיצונית, קח את הכלים ותרתום אותם לעשיית הנכון בגלל שהוא נכון ואז אתם ניצבים כולכם איתנים כאחד
ליצירת השנה הבאה עלינו לטובה אמן!
שבת שלום
יצחק